לפני כמה שנים הגעתי לחנות "עולם הפסנתרים" בתל אביב יחד עם בעלי, פרופ' אהוד שפירא, כדי לבחור פסנתר לקונצרט עתידי עם אחת התזמורות בארץ. הבחירה הסתיימה במהירות וחמי בנבנישתי, בעל החנות, אמר לי "רויטל את חייבת לנסות את הפסנתר הזה. הוא הגיע ממש עכשיו, לפני שעתיים, מאיטליה. רק עכשיו פרקנו אותו מהאריזה ואני מאד סקרן לשמוע אותו."
אמנם מיהרנו אך נעתרתי לבקשתו של חמי והתיישבתי ליד הפסנתר, פסנתר קונצרטנטי של חברת פציולי הנקרא f278 כיון שאורכו 278 ס"מ. ברגע שנגעתי בו הבנתי שאני פוגשת פסנתר מסוג שלא הכרתי עד היום. הצליל והמגע היו נפלאים ולאצבעות לא נותר אלא לשיר. בעלי התבונן בי בפליאה ושנינו עזבנו את החנות עם ההרגשה שזהו פסנתר שלוקח את הפסנתרנות למקום גבוה יותר. פחות כוחני ויותר שירתי ומטפיזי.
כשנתיים אחר כך סיימנו את השיפוץ בביתנו ויצאנו לחיפוש אחר פסנתר כנף קונצרטנטי לאולם הקונצרטים הקאמרי שהקמנו בפטיו של ביתנו. ההחלטה הטבעית והסולידית הייתה לקנות פסנתר סטיינווי D המצוי בדרך כלל בכל אולמות הקונצרטים הגדולים. אכן נסענו למפעלי סטיינוויי בהמבורג שבגרמניה ובדקנו מספר רב של פסנתרי סטיינווי קונצרטנטים חדשים אך תחושת הקסם שחשנו במפגש עם הפציולי לא חזרה.
חזרנו ל"עולם הפסנתרים" עם ההחלטה לקנות את הפציולי שאהבנו, וגילינו שהוא נמכר לא מכבר לפסטיבל אילת. לא אמרנו נואש – נסענו למפעל פציולי הנמצא בסצ'ילה שבאיטליה, במרחק של כשעה נסיעה מונציה, לבחור פסנתר אחר. בשני הביקורים שלנו במפעל הוצגו בפנינו מספר פסנתרי f278, אשר מיוצרים בעבודת יד מעצים מיוחדים, בתהליך אשר לוקח כשלוש שנים מרגע התחלת עיבוד העץ.
כל הפסנתרים שבדקנו היו זהים במפרט ובמראה אך באופן מאוד מפתיע הצליל של כל אחד מהם היה ייחודי ושונה מהאחר. בתהליך הבחירה של הפסנתר, אשר התנהל באולם הקונצרטים של מפעל פציולי, הרגשתי כמו ילדה בחנות צעצועים מופלאה, מתחבטת בין צליל עמוק וקטיפתי שהיה לאחד לבין צליל זוהר וזך שהיה לשני. בתנו עדי, בת ארבע וחצי בזמנו, הייתה נוכחת בתהליך, אשר מבחינתה היה ארוך ומייגע, וצילמה כמה תמונות עם האייפון של בעלי בהן רואים את שנינו במהלך ההתלבטויות.
עדי החליטה שהתמונות שהיא מצלמת משעממות כיון שאין בהן פרחים, ולכן הוסיפה לתמונה את הפרח שהיה על סנדלה:
אחר כך קישטה עדי כל כיסא באולם בפרח שקטפה בשדה שמחוץ לאולם, כדי שלאולם לא יהיה משעמם, אבל זה כבר סיפור אחר....
לאחר שבחרנו פעמיים ב"בחירה עיוורת" את אותו הפסנתר, מספר F2781936, בשני הביקורים (בפעם השנייה, המצולמת, ערבבו את סדר הפסנתרים על הבמה וכיסו את מספרי הזיהוי שלהם), היינו מאושרים ושלמים עם בחירתנו, וזהו הפסנתר אשר נמצא כעת בביתנו.
אחרית דבר: למרות שהיינו שלמים עם הבחירה שלנו וההשקעה, היא היתה לא שגרתית וגרמה בזמנו ומאז להרמה של לא מעט גבות של "יודעי דבר" אשר תהו למה לא הלכנו עם הזרם ולא בחרנו את הבחירה המקובלת, בפסנתר סטיינווי.
התשובה שלנו היתה פשוטה, גם אם לא תמיד שכנעה: אהבנו את הפציולי יותר. אותנו התשובה סיפקה. יחד עם זאת מאוד שמחנו בהישג הגדול של פציולי בתחרות רובינשטיין האחרונה (2014), אשר הראה כי אנו לא חריגים עם ההעדפה הזו. בתחרות זו הוצעה למתחרים, בפעם הראשונה, האפשרות לנגן על פסנתר פציולי מדגם זהה לפסנתר של פיאנו בנטף (f278), בנוסף לסטיינווי. בתחילה היו בודדים אשר בחרו באפשרות לא שגרתית זו. אך ככל שהמתחרים והקהל נחשפו לקסמו של הפסנתר החדש הטפטוף הפך לשיטפון, ובגמר התחרות חמישה מתוך ששת המתחרים בחרו לנגן את קונצרט הגמר על הפציולי.
.jpg?id=9324549)
.jpg?id=9324550)
